האם אני מעביד, אבא, או פסיכולוג.
את השאלה הזאת והסוגיה הזאת עוברים הרבה מאד מנהלים שכירים, מעסיקים, ומנהלי חברות.
במהות הדברים ובעיקרון הווה ידוע כי כול דמות דומיננטית, או מנהיג, או מי שיש לו כוח (פיננסי) כ"בעל בית" נתפש אצל אחרים כדמות שיכולה להכיל ולפתור בעיות אישיות של הכפופים, או החברים, או כאלה אשר רואים בדמות "הגבוה" קרי המעסיק, בעל החברה, המנהל, או בעל הממון אוזן וקשב לצרותיו ובעיותיו. בדיוק! אבל בדיוק! כמו בין אבא לילד.
כמי שעוסק ב ייעוץ עסקי או יועץ עסקי אני נתקל במצבים האלה אצל מרבית החברות או העסקים המטופלים במשרדינו גם בארץ וגם בחו"ל.
הבעיה היותר כואבת בעניין היא שמרוב הפניות של הכפופים למעביד או למנהל הוא עצמו באופן טבעי לחלוטין מתחיל להרגיש שהוא מקור לפתרון בעיותיהם של אחרים, (יש מצבים שאני שומע מפי מנהלים כאלה ואחרים את המילים "אתה לא מאמין כמה אנשים סומכים עלי ובאים אלי שאפתור את בעיותיהם" "יש בי כנראה משהו שעוזר לאנשים ואני יכול לראות דברים ולייעץ לעובדים" בדיוק כמו רבנים, פסיכולוגים, קוראים בקפה, אסטרולוגים וכ"ד")
ובכן, כ יועץ אסטרטגי אני רוצה להבהיר בפני אותם מנהלים ובעלי עסקים ומעסיקים כמובן כי התקרבות העובד בראייה כי המעסיק היא אוזן קשבת עבורו הינה טבעית מצד העובד והסתכלות המעסיק כאיש הפותר בעיות של אחרים גם היא טבעית אך שני אלמנטים אלה לא צריכים להיות קשורים למה שקשור בעסקים או בחברות ואני אסביר.
עסק או חברה אסור שתתנהל בדרך אמוציונאלית.
דברם אלה נאמרים ונכתבים מיליון פעמים ומנוגדים אחד לשני.
בחברות גדולות יש יועץ ארגוני, או מחלקת כוח אדם, או יחסי אנוש בו כול בעיות העובדים מרוכזים במקום אחד (או לכול הפחות אמורים להיות מרוכזים במקום אחד)
אין כול קשר במקומות אלה: (ודוגמאות טובות ניתן לראות בחברות ובעסקים בארצות הברית ופחות בארץ ישראל ה"רגשנית" ) בין האינטרס של החברה או המעסיק לבין פרץ הבעיות, הרגשות, וההתעסקות האנושית (המבורכת) בבעייתו של העובד.
בעסקים ישראלים ניתן להבחין בבירור כי החשיבה האמוציונאלית בערבוב שבין מצוקותיו של העובד למעביד תופשת דובה רב ומשפיע עד לאין שיעור בתפקוד החברה או העסק, יותר גרוע מכך הוא הצד שתופס המעביד לצד עובד כזה או אחר מבלי להבין כי שני הכוחות פוגעים בו בעסקו או בחברתו.
במקום העבודה, במרכז העסקים, מעביד או מעסיק חייב שיהיה ראשו צלול לטובת העסק או החברה, ברגע שכול עובד או מועסק מביא את ביתו שלו לשולחן העבודה כך גם תראה העבודה והתוצאה העסקית מביצועיה.
על יהלך מעביד עם חזה מנופח לאחר שפתר בעיה אישית של עובד, כי אולי? הבעיה אצל העובד תפטר (בסימן שאלה גדול) אבל היא תיפתח אצל העסק, אותו עסק אשר המטרה הבסיסית שלו היא לעשות כסף.
הצעתי למעסיקים הרוצים לקיים עסקים ולממש את התוכנית העסקית לשמה הוקם העסק לחדול מלהיות "גורו" של גחמות העובדים, לא לקחת צד עם עובד כזה או אחר, ולערוך פעם בשלושה חודשים מפגש בין העובדים בערב במועדון או בכול מקום אפשרי ולא לקרוא לזה "גיבוש".
