דחיינות כמה שדחיינות מזיקה לנו!
מי מאתנו לא נוהג להגיד: לא עכשיו, מחר, עוד שבוע, יש זמן לדבר הזה זה לא בראש סדר העדיפות שלנו, ובכלל לגרור דברים הלאה רק בכדי לא לבצע אותם עכשיו. הדבר מזכיר לי כניסה לשופט בבית המשפט לדיון כאשר הלקוח ועורך הדין המטרה שלהם היא לדחות את הדיון כמה שיותר רחוק (זה בעיקר נתבעים) ככל שניתן לדחות "מה טוב" אנשים לא חושבים שהדחיינות עוברת לטורדניות במקרים האלה אבל את היצר הזה קשה מאד להוציא מבני האדם ובעיקר מבעלי עסקים/מנכלים/בישיבות מועצת מנהלים וכ"ד
מה אומרת ויקיפדיה על התופעה
שנכנסתי וקיפדיה לבדוק מאיין מגיע התופעה, האם יש לה שורשים מעבר "לעצלנות שלנו לפעמים" מצאתי לתדהמתי כי:
1. דחיינות היא התנהגות המתאפיינת בדוחי הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה שהוא מעוניין או צריך לבצע
2. דחיינות מקושרת לרוב לפרפקציוניזם, לדיכאון, להפרעת קשב וריכוז ובעיקר לחרדה חברתית.
3. גורמים פיזיולוגיים
4. גורמים פסיכולוגיים
5. פרפקציוניזם
ertu gus
נעיף מבט איך התנהלנו בעשורים האחרונים
בואו ניקח לדוגמה את המהפך האדיר שעברה הציביליזציה ועולם העסקים הרב תחומי בחמש שנים האחרונות, מצד אחד היו חברות אשר הסתכלו טוב טוב בסרטי המדע הבדיוני ואמרו לעצמם: "הסרטים האלה יהפכו למציאות" שהרי אם מישהו כותב תסריטים כאלה הרי שבטוח שתסריטים אלה התגשמו ואז היכן נמצאת החברה שלי בכל העולם העתידי הזה (ואני מדבר על חברות גדולות לדוגמה סטיב גובס מ-"אפל" שראה שכל אדם יסתובב עם לוח בידו שהיא תהיה מרכז חייו לדוגמה "הסמארטפון", בדיוק, אבל בדיוק כפי שנראו אנשי החלל בסרטים העתידיים שחזינו, צחקנו, נהנו, אבל לא שיערנו לנו שהסרט יהפוך למציאות.
.
לעומתם היו אנשים שאמרו "תעזבו התקדמות כזאת לא תקרה "אני ימשיך לארוז את המוצרים שלי בנייר עיתון" "כי מי מסתכל על אריזה?
אנשים אלה או יותר נכון בעלי עסקים ש"זה הסקטור שאני רוצה לכתוב עליו" לא הצליחו להפנים שעליהם להתארגן לקראת שינוי, לקראת המציאות החדשה, לקראת פתיחת השוק הגלובלי ו"הטכנולוגיה" ואמרו לעצמם תנו לי להישאר באזור הנוחות שלי, הלקוחות שלי מכירים אותי, הם לעולם לא יעזבו אותי, אין שירות יותר טוב ממה שאני נותן, מה אתם מדברים איתי על הרחבת העסק, שינוי ייעוד, הגדלת רצפת מכירה, פרסום בכלים עכשוויים, והכי חשוב נופפו "בשלום ולא להתראות" יועצים עסקיים שהתדפקו על דלתם בכדי להבהיר ולקדם מהלכים לקראת העולם העתידי.
ומה התוצאה של חוסר ההתייחסות לעתיד:
א. אלה שהבינו את העולם "ודחיינות זה לא חלק מאישיותם" "ההפך" אנו רואים היכן הם היום "אפל" "גוגל" "וולמארט" "עלי באבא" "אמאזון" (נכון אני מזכיר כאן רק את הגדולים אבל יש אלפים של עסקים קטנים שלקחו כמה צעדים קדימה, התייעצו עם יועצים עסקיים, ועשו שינוי כמו "שופרסל" שהתחילה למכור אלקטרוניקה וביגוד בסניפיה והגדילה את רצפת המכירה, וכמו הרבה מאד חברות שאמצו לעצמם תחומים סינרגטיים לעיסוקם ואחרים עומדים היום יציבים, דבר המוכיח את איכות הניהול בעסקים אלה.
.
ב. מאות בעלי עסקים איבדו את פרנסתם בעשורים האחרונים, תוצאה של "אי חשיבה מוקדמת" לגבי עסקם,
ג. רבבות הלכו לפשיטת רגל.
ד. משפחות נהרסו
ה. בשנה אחת נסגרו 45 אלף עסקים (וזה רק מהמדווחים)
ו. תעשיות שלמות נהרסו.
ז. יבואנים בלעדיים הפכו ליבואני בין שאר יבואנים באותו תחום. (יש כאלה בעלי סוכנויות רכב אשר ראו את המציאות וכבר מראש סגרו על ייבוא רכבים שלא מהפירמה שייבאו עד כה.)
ח. עסקים שנפתחו, או דור ממשיך בעסקים קיימים המשיכו את פעולתם הקודמת "כאילו אין עתיד"
אני רוצה לספר לכם בהערת ביניים כי לפני עשורים רבים הייתה שרת התקשורת בשם שולמית אלוני ממפלגת מרץ אשר הצהירה קבל עם ועדה "שהיא רוצה שלכל אדם בישראל יהיה מכשיר סלולרי בכיסו" הסקפטיים לא הבינו את האמירה שלה ופשוט תקפו אותה הן ממפלגתה והן ממפלגות אחרות וגם האזרחים חשבו שהיא "משוגעת", והנה ראו היום "סלולרי נמצא בכיס של כל ילד בן 6 ומעלה. מישהו היה מאמין, היא שולמית אלוני ראתה את הנולד, זרקה את הדחיינות מעצמה, וראו את המציאות היום. מישהו או מישהי יכול להתקיים בלי הסלולרי?
.
ולמה דחיינות זה אסון נוראי היום לעסקים?
אנו נמצאים בעולם עסקי שיום רודף יום ושעה רודפת שעה, מה שהיה מתאים לאתמול כבר לא מתאים להיום, תנו מבט אל עולם הסטרטאפ: השקעות של מיליונים נופלים בפח כאשר עובדים על מוצר חדשני או פטנט כזה או אחר שנים (חלקם אומנם רושמים פטנטים אבל זה לא מבטיח דבר) וביום הפרוטו טייפ שלו מגלים שמישהו חשב על זה קודם וכל ההשקעה והפרויקט יורד לטמיון.
עסק הנפתח היום, לא מספיק שיש לו מתחרים רבים, לאחר פתיחתו מגלים שהוא כבר לא אפקטיבי ויש מוצר או שירות משלים שגובר על העסק שנפתח לא מזמן, רק חצי שנה קודם.
עסקים קיימים שמתחילים להרגיש בעיות ותזרים המזומנים, או תחושה שמשהו לא בסדר, יגידו לעצמם: יהיה בסדר, זה רק התקופה, זה בגלל התחרות, החגים הרגו אותנו, וכל מיני סיפורים כאלה ואחרים שהם מספרים לעצמם, וכל זה בשם ה"דחיינות" "יציאה מאזור הנוחות".
עכשיו אנו גם יודעים שאחת מהסיבות לדחיינות זה דבר ש"תקוע" אצל האדם מבחינה פסיכולוגית ורגשית, ומנהל שכזה שיש בו את הדחיינות אסור שינהל עסק או חברה בטח לא בעולם ה"מרתון" שאנו נמצאים בו.
לסיכום!
מי שרוצה להיות בעסקים, מעסק של קיוסק ועד עסק הכי גדול במשק הישראלי חייב להיות אנטי דחיין, בעלי עסקים ומנהלים דחיניים לא שייכים לעולם העסקים העכשווי, אם אין ברירה שייקחו להם יועץ עסקי מלווה שיידע לתרום לעסק את מה שהעסק לא תורם לעצמו! דחיינות היא הרעה החולה של עסקים כושלים.
לקריאת מאמרים נוספים אנא לחצו בקישור
