איך נקל על עצמנו בחיי הזוגיות שלנו ועם ילדנו.
קצת המלצות וטיפים בתחום לא יזיקו!
העולם העכשווי רווי נתחים ובעיות הנובעות מכול כך הרבה גורמים שאם נתחיל לפרט אותם נצטרך לגמור בעוד אין ספור שנים. אך אם ננסה לקבץ קצת את הבעיות הפנימיות שלנו נבין שכול מעשינו תלויים אך ורק בנו ובהלך מחשבתנו. דוגמא קיצונית היא לאסיר שיושב מאסר עולם ותרגל את עצמו לישיבה. (נכון עולות לו הרבה מחשבות על החופש ועל היציאה לחופשי) אבל המוח הרציונלי שלא כול כולו מכוון לשהות בבית הסוהר עד סוף ימיו וכיצד הוא עושה לו את החיים קלים יותר (ראו את נשיא המדינה שמנשיא הפך לאסיר ל-7 שנים) מה שאומר הכול אצלנו במוח.
הדרך הנכונה ביותר להשתחרר ממועקות ומלבטים ומלחצים היא הדרך להימצא כול הזמן בחברה של אנשים, לאב דווקא בחברה לחצנית כמו משפחה ששם צריך איך שלא יהיה לשמור על כללים מדוקדקים יותר "שמע מישהו יגיד זה או ילחש לזה" אלה דווקא בחברה עם חברים שאין כול מחויבות נפגשים, מדברים, צוחקים, אוכלים או עושים פעילות משותפת, בסדנאות מעניינות היוצרות ומפתחות קשרים כאלה ואחרים, בחוגים למינה, או סתם בפארק המים או בכול מקום אחר. שיחה עם הזולת ללא תלות בזולת יכולה להניב עבורך חיים יותר מעניינים
ומרתקים. אנו כבני אדם קשה לנו לקבל אנשים חריגים (לא חריגים בהפרעה נפשית) אבל אנשים חריגים, אפילו את בני הזוג שלנו לפעמים אנו מקטלגים כאנשים חריגים. צריך לזכור כול בן אדם הוא עולם ומלואו, הוא תוצאה של ילדות כזאת או אחרת, בסביבה כזאת או אחרת, עם מערכות יחסים חבריות כאלה ואחרות וכול ניסיון שלנו לשנות את השני רק יכולים לגרום לניתוק הקשר (ההפך ממה שרצינו) יהיה טוב על כול אחד יוכל לקבל את השני כפי שהוא ולהתגמש לעברו עד כמה שניתן. לעולם אין דעה אחת לשני אנשים אבל במערכת יחסים בין בני זוג או בכלל ברגע שהשני מפרגן לראשון ומקבל את הטוב והרע ממנו, מערכות יחסים יכולים להתקיים, אותו דבר לגבי הורים לילדים וכול מערכת יחסים.
הפסיקו לרוץ אחרי הילדים, הפסיקו לחנוק אותם, הפסיקו להציק להם, הפסיקו לדאוג להם כאילו היו אתרוגים, כן אתם צודקים הסביבה היום הרבה יותר מסוכנת ממה שהייתה לפני עשורים, הסביבה השתנתה אבל בני האדם (הילדים) לא השתנו. הפסיקו לרדוף את הילדים, תנו להם את ה"ספייס" שלהם כול הלחיצות שלכם כלפי הילדים רק עושים את ההפך ומוציאים אותם כילדים עם קומפלקסים לא ברורים. ילדים כמו צמחים צריכים לגדול בסביבה פתוחה, פורחת. מי שלא נסע לאילת דרך מצפה רמון לא יכול היה שלא לראות ילדים קטנים "תינוקות" רצים במדבר יחפים קרועי בגדים מבלי שאיזה אימא או אבא ירוצו אחריהם ויפחדו כי ילכו לאיבוד. אל תדאגו ילד לא ילך לאיבוד יש לו את האינסטינקט לחזור להוריו "ואני מדגיש זאת בכוונה במטאפורה" על מנת להמחיש להורים עד כמה הם טועים שהם "יושבים" על הילדים שלהם.
על תפילו את התסכול שלכם על הילדים, אל תחפשו "אגו" מול הילדים, אל תרגישו שאתם חייבים לחנך את הילדים. הדרך הנכונה ביותר לחנך את הילדים היא לתת להם דוגמא אישית. דוגמא אישית משמעותה עמידה איתנה במחשבה, יכולת שליטה במצבי לחץ, הקניית מרגוע בסביבה של הילד, שיחות כלליות בבית על מה שקורה מחוץ לביית מבלי להאשים או להזהיר את סביבת הילדים השכם וערב, יכולת מתן התפלשות בחול ויצירת משחקי ילדים טבעיים: טיפוס על עץ, בניית עוגות בחול, משחקי רחוב כמו מחבואים, קלאס, ועוד רבים אחרים (אפילו שהם יוצאים מתחום מסך המחשב) שדרו סביבה של טבעיות, היו אתם אנשים טבעיים, עבדו קודם על עצמכם ורק אחר כך תדרשו מילדכם. ילדים שגדלים בסביבה טבעית, בריאה, נטולה מתחים יוצאים ילדים בריאים בנפשם ולכך אתם כהורים צריכים לחתור.
אתם ובן הזוג. תפסיקו להיות אויבים? המצב הכלכלי מוציא אתכם מהמטרה שלשמה נישאתם והבאתם ילדים, מערכת יחסים צריך לטפח ולא להבין שהיא מחויבת המציאות, לשים טבעת על האצבע ולחתום על כתובה מחייבת את האנשים הדתיים מבנינו שלהם יש ערך רב להתחייבות הקדושה אך לכול בני הזוג החילוניים שהתחתנו הכתובה ושימת הטבעת היא סמל לא מחייב כלל ועיקר.
תדאו שאם לא תפתחו את מערכת היחסים שלכם, אזי תמצאו את עצמכם בין 40% המתגרשים מדי שנה בישראל, (אז בשביל מה נישאתם) האם אתם באמת חושבים שאם השני והשלישי זה יהיה אחרת. אותם מחשבות, וקומפלקסים, וטרדות אצל השני לא יהיו? חשבו על כך. הכול תלוי בכם. הכול תלוי בהלך המחשבה שלכם. אם תפנימו שאתם יכולים לשנות את חייכם לטוב גם בעוני וגם באושר ועושר אז זה יקרה.
מה קרה אצל הדור הקודם, הם לא היו אנשים עשירים, אבל הם גידלו ילדים, חיו חיי אחווה (לכול הפחות כך מראים הנתונים הסטטיסטיים של הגירושים בדור הקודם) טפחו דור של חיילים, בוגרי אוניברסיטאות, נגרים, אינסטלטורים, חשמלאים, משפטנים, רופאים, טייסים ומה לא. וכול זה היה בצנעה מבלי להיות עשירים, מבלי טלפונים סלולריים וטאבלטים,
דברו בינכם, בין בני הזוג, גם שאתם יודעים מה יהיו תוצאות השיחה, דברו עם בני זוגכם, דברו, דברו ועוד פעם דברו. הדיבור הרציף הוא כמו תוכנית הרזיה- 3 חודשים יורדים כלום ופתאום מתרגלים שלא לאכול והתוצאות נותנות את האותות שלהם. כמו בכל עניין הזמן עושה את שלו רק אתם אלה שתגרמו לזמן לעשות את שלו ולא תשבו ותחכו שהזמן יעשה את שלו בלעדיכם.
החיים תלויים בכם, ואם אתם צריכים עזרה, קראו ספרים המדברים על "דמיון מודרך" נסו, התמידו ותראו כי תצליחו. אם תגידו אין מה לעשות אזי תבינו כי עדיף לכם לעוף ללפלנד ולחיות על גובה הר קרח עד סוף ימכם.
דורון עמית יועץ
