זו שאלה מצוינת – שאת תוצאותיה אנחנו יכולים לראות כבר עכשיו. הרי מה מאפשר לכלכלה לנהל את עצמה בצורה חלקה ומתקתקת? היכולת של זרימת הכסף להיכנס בזמן, וֶלמקום הנכון – ולהמשיך ממנו הלאה, למקומות טובים אחרים – תוך שכולנו מתעשרים מן הזרימה הקולקטיבית – הנקראת גם משק, ומדובר על העלייה שבו.
כך שכשהמשק צומח ומתפתח – כולנו חווים נתח מן העניין. יותר מקומות עבודה, יותר מוצרים (לרכישה) במחירים תחרותיים, יותר הזדמנויות בילוי והרפתקה, וכד'. גם על צד הייצור, במידה ואנחנו עצמאיים ויש לנו מבנה ארגוני-עסקי משלנו, אנחנו חווים התעשרות מסוימת – יש לנו יכולת לקבל הלוואות ומימונים בקלות יתר, ובתנאים מיטיבים יותר – ועסקאות החוץ שלנו מקבלות חיזוק ותמיכה בהתאם, כאשר אנחנו מעבירים חלק מן הפעילות הכלכלית-עסקית שלנו למדינות אחרות (כמו לדוגמה בסין, ממנה אנחנו יכולים לייבא עניינים במחירים שמאפשרים לנו ליצור ולייצר בעלות משתלמת ביותר לשורה התחתונה של הניהול העסקי שלנו).
זהו מצב קלאסי של משק צומח – וזו הייתה סקירה מתומצתת שלו, לפי ראות עיני. ספרים רבים נכתבו על הנושא שניתן להעמיק בהם. אז כיצד תשפיע מגפת הקורונה על העסקים הקטנים בישראל? בואו ונבחן את זה.
מקומות עבודה
מקומות עבודה מושפעים משלושה גורמים עיקריים שאני יכול לחשוב עליהם כעת:
- הכנסות נטו
- הכנסות פוטנציאליות
- עומס עבודה והצורך לפזר אותו על פני כוח עבודה מוכשר
ככל שאנחנו חווים עלייה מגמתית ונוכחית בתחומים הללו – אנחנו נחווה יותר סיבות להעניק ליותר אנשים – מקום נחמד ושופע לעבוד בו, ועבורו.
הכנסות נטו – מספקות את הסיבה והמשאבים לכך שנעסיק עובדים חדשים. הכנסות פוטנציאליות – מספקות את הסיבה אך לא בהכרח את המשאבים לשם כך. לפעמים ניתן להצדיק קבלת הלוואה או כניסה לחוב – לטובת העסקות עובדים, כשיש סיכוי סביר או ניחוש מושכל שחיזוק כוח העבודה בארגון העסקי יוביל ליצירת הכנסה נוספת שתצדיק זאת – או מסיבות אחרות.
ועומס העבודה כמובן… אם יש לארגון עסקי הרבה "לעשות", יהיה צורך באנשים שיעשו זאת.
אז כיצד תשפיע מגפת הקורונה על העסקים הקטנים בישראל, בתחום זה?
ובכן, אנחנו יכולים לראות ירידה בכל התחומים. פחות אנשים יכולים לרכוש ממוצרי ושירותי החברה (הם בבידוד כרגע) – ולכן גם ההכנסות בנטו, ואלו הפוטנציאליות – יכולות לחוות ירידה עקב הנסיבות. נוסף על כך – עומס העבודה יכול בוודאות לרדת – כאשר אין לקוחות באותה מידה – שכן מי ייצר עבור החברה את עומס העבודה, במקרה זה?
וזו הסיבה שעסקים קטנים ובינוניים יכולים לגלות מצב שבו פשוט עדיף להם לשחרר אנשים מתפקידם – אפילו אם הם מוכשרים להפליא.
ייצור ויצירה תעשייתית
כדי לנהל חברה, או עסק קטן/בינוני יש צורך בלייצר שירות או מוצר שאנשים ירצו לקנות. הדרך לעשות את זה יכולה מאוד להיתמך כדרך שני ערוצים:
- תנאי מימון מיטיבים
- עובדים זרים
תנאי מימון מיטיבים הם העניין שעבורו היינו רוצים שהמדינה תסייע לעסקים הקטנים והבינוניים. תדחה תשלומי הלוואות – תעניק אשראי בערבות מורחבת, וכו'. זה יעזור לעסקים קטנים ובינוניים לרפד את עצמם בתקופה הקרובה, ואולי לממן יצירה של שירותים ומוצרים חדשים שיכולים לצלוח גם בתוך התקופה הזאת.
עובדים זרים נוטים לשמש אותנו יותר בענפי החלקאות והבנייה, והם מאפשרים כוח עבודה אפקטיבי להפליא כמו גם המוכנות והמסירות לעבודות שנחשבות בעלות אופי מאתגר יותר, לדעתי. עצם זה שהם מוכנים לעשות זאת תחת שכר שמאפשר לאותן עבודות להתבצע במחירים נמוכים יותר – מאפשרים לבית העסק למכור שירותיו ומוצריו במחיר אטרקטיבי יותר שיכול למשוך עניין מיותר לקוחות, ובו בזמן לשמר לאותו בית עסק קטן או בינוני – את מיטב הנתח מן ההכנסה של כך. משרד החקלאות הוציאה הנחייה, בעקבות המגיפה, שעובדים זרים חדשים לא יכולים להיכנס – ועם זאת האריך שהותם של הנוכחיים, והעלה אפשרות להביא חבר'ה חדשים ממדינות אחרות, כרגע. כך שאולי עסקים קטנים ובינוניים לא יחוו פגיעה בתחום הספציפי הזה.
ייבוא וייצוא
הייבוא בענף הקמעונאות והמסחר מסין מאפשר עלויות ייצור במחיר נוח יותר עבור עסקים קטנים ובינוניים שעושים בכך שימוש. חוסר היכולת שלהם להשתמש בייבוא שכזה מסין, בימים אלו – תדרוש מהם או להפסיק באופן זמני את הייצור, או להעבירו למקומות אחרים במחיר שפוטנציאלית יכול להיות גבוה יותר. ובכל מקרה – פחות אנשים יוצאים לרחוב כדי לגלות מה חדש, לא מבקרים במקומות וגם לא רוכשים במיוחד בתקופה זאת. הפסקת הייצור יכולה להיות מבורכת במקרה זה, וייקור שלו יכול להיות פחות משתלם כלכלית. כמו גם, יצוא למדינות כמו סין, של כימיה והייטק לדוגמה – הולך להיפסק. אז עסקים קטנים ובינוניים שזה חלק מן הפעילות העסקית שלהם – לא ימשיכו לקבל הכנסה כלכלית מתוך כך.
בסך הכל, ניתן להגיד שההשפעה העיקרית של מגפת הקורונה על העסקים הקטנים בישראל היא הפחתה בפוטנציאל ההכנסה שלהם, וביכולת שלהם לנהל את העסק שלהם באותה צורה ויעילות.
לאחרונה עולים קולות מצד הדוברים, אלו שתומכים בשגשוגם והמשך קיומם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל ומבקשים בצורה נחרצת למדי, מן המדינה, לתמוך בצורה הכי יעילה ומהירה שניתן. כעת הדיבור הממשלתי מכוון לקחת כסף מהקרן לנפגעי פעולות איבה ומלחמה, כי יש שם כסף רב שניתן להשתמש בו כעת ולתמוך כמה שאפשר – מי שאפשר. זה ייעשה על ידי הוספת תיקון לחוק המדובר, על ידי כך שיכלול גם מגיפות. ואז למעשה יהיה ניתן באופן חוקי לסייע לעסקים הקטניים והבינוניים – והשפעות הנגיף יתמעטו עד כמה שניתן בתוך העזרה הניתנת להם.
כמו גם נאמר שיש ציפייה שכשמשרד ממשלתי כלשהו מייצר גזירה המשפיעה על חלק כזה או אחר בציבור – הוא גם יידאג לפיצויים ותיקונים כלכליים – שכן עלולה להיווצר שם תנועה שלא מיטיבה עם אלו המושפעים מן הצו. וכך למעשה עשה משרד הבריאות – אשר ביקש להחיל הסגר על אנשים רבים במדינת ישראל – על פי כל מיני תנאים שקבע, ועם זאת לא תמך את העסקים הקטנים והבינוניים לפיצויים שיוכלו לאזן את ההפסדים הכספיים שיגרמו להם כתוצאה מזרימת לקוחות נמוכה יותר, לפחות באופן זמני.
מוקד הסיבה לכך שהעסקים הקטנים והבינוניים יכולים להיות מושפעים ממגיפת הקורונה היא בכך שפחות ופחות אנשים יכולים להגיע לבקר בבתי העסק. זה מקבל תרגום ישיר לפחות הכנסות לבית העסק, שכן פחות ופחות אנשים רוכשים שירותיו ומוצריו. באופן זה – בתי עסק רבים יכולים להתחיל ולשחרר עובדים, שכן לא ממשיכה להיות סיבה הגיונית לתת להם משכורות – בעבור עבודה שאין הם מתבקשים לעשות בתקופה הזאת. אותם עובדים, תיאורטית היו יכולים להיות חסרי הכנסה, כך שבכל מקרה הם היו מוציאים פחות כסף – ואז העסקים הקטנים והבינוניים היו מושפעים מכך אף יותר. אך האמת היא – שמדינת ישראל דואגת לאנשים בסטטוס שכיר – לפיצוי שכר כך שהם ממשיכים להכניס כסף. העניין הוא – שמתוך הכאוס של המצב העכשווי – גם עם כל הכסף והזמן "המיותר" שפתאום יש להם, שכן הם לא צריכים ללכת לעבודה – יש מעין אווירת מתח השוררת (לפחות אצל מי שמקשיב לחדשות יותר מדי), ובמצב כזה – אנשים לא תמיד יכולים לחוות את הרוגע והנעימות שמובילה לפתיחות בארנק ולסיבוב עצל במתחמי קניות.
