הטעות של מנכ"לי חברות.
הטעות של דירקטוריון בחברות.
הטעות של בעלי חברות בינוניות וגדולות במשק.
הטעות שבעלי עסקים קטנים ובינוניים לא מרשים לעצמם לעשות.
ראו שכר עבודה של מנהלים שכירים בעסקים ובחברות מדיום בישראל, שכר סביר, לא גבוהה מידי אך גם לא נמוך מדי, אם מוסיפים את התנאים כמו רכב, ועוד תנאים כאלה ואחרים, השכר הוא די סביר, תמיד ניתן לשיפור, אך עסקים קטנים וחברות מדיום לא יכולות להרשות לעצמם לשלם שכר עתק ל"יוצרי הרושם המטאורי".
לעומת זאת, קחו חברות עשירות, גם בגודל מדיום ולארז (עדיין אני לא מדבר על התאגידים הגדולים והחברות הציבוריות) ש-שוכרים מנהלים או אנשי מפתח, אשר יש להם ניסיון בתחום התמחותם, או שניהלו חברות שנמכרו ועברו לעבוד אצל חברות עשירות, חברות אשר מפליגות בגובה השכר והתנאים אותם מתחייבים להעניק לאותם מנהלים. כול זה מתוך אמונה כי הם מקצרים דרכים וגורמים לאותם חברות עשירות לגזור קופונים יותר מהירים, אך האמינו לי המחשבה הזאת מוטעת, לא כול מה שהיה האיש שניהל חברה אחרת ופרש או עבד בחברה אחרת והתפטר אכן יכולים לתרום לרווח מהיר יותר מהר ממנהל עם לימודים, ניסיון, ובלי עיניים כה גדולות.
נגיע לחברות הענק, לטיקונים, לחברות הציבוריות, לבנקים, אשר שם השכר הוא ללא פרופורציה כלל ועיקר לשווי האמתי של המנהל, מדוע צריך לשלם מיליוני שקלים בשנה למנהלים, מה הם מביאים איתם, למה הם צריכים לזכות בתנאי שכר מפליגים שכאלה, האם זה בגלל שהם מקורבים לבעלי השליטה (לא בעלי השליטה מהציבור בעלי הרוב בתאגיד) שהרי אם ניקח מנהל כזה שמרוויח משכורות של מיליונים ומעלה, ונשים לידו עוד 10 מנהלים שירוויחו בדיוק1/3 ממה שמקבלים המנהלים ונבין שמבחינת איכות המנהל אין כול שינו בין מרוויח המיליונים לבין מרוויח העשרות אלפים, אזי ננסה להבין היכן כאן הבעיה. לא שזה בעיה רק בישראל, זו בעיה כלל עולמית שאין פרופורציה בין גובה שכר של אותם איכות של אנשים אלה עם ותק וקשרים והאחרים עם סיום לימודים מתקדמים, מצטיינים, ועם שעות ניהול לא מועטות.
מאד חשוב לציין בשני המקרים האחרונים, השוק הוא לא מה שהיה, הדינמיות בשוק היא כול כך תזוזתי עד כדי כך שאותו מנהל שנקנה או נשכר ע"י חברה רווחית המחפשת השקעות, מחר יצטרך להתמודד עם מציאות שונה אשר נולדה לו כתוצאה מהשינויים הדרסטיים במגזר העסקי. (דוגמא פשוטה): הייתה חברה מצליחה, החברה נמכרה, השותפים כול אחד הלך לדרכו, בעל הון ראה כי טוב ושכר את אחד השותפים, על מנת לפתח לו עסק הדומה לעסק המצליח שנמכר, ראה השותף כי כך פני הדברים, פנה גם הוא לבעל נכסים, עכשיו יש כבר שני מתחרים ועוד המתחרה הבסיסי ממנו יצאו שני השותפים. מבלבל, יכול להיות, אבל זו המציאות. ואז בעלי ההון אמרו, ככה! עכשיו נראה להם! ואז במקום עסק מצליח זה הופך לעסק שההשקעה בו לא מניבה את ההון שאחיו בעלי ההון ציפו, וחוזר חלילה.
