אין להשוות את האווירה והמשבר הכלכלי בו נמצא העולם.
אין כאן אשמה של אף יזם, איש עסקים, מטאור, טייקון, ובעלי מניות בחברות גדולות וציבוריות.
הטכנולוגיה הקפיצה אותנו במאה הנוכחית מה שלא עשתה מאז ההתפתחות האבולוציונית, טכנולוגיה אשר שינתה את כול מהלך חיינו. הבעיה שנוצרה היא שאנו עדיין מתנהלים במבנים הארגונים שלנו כפי שהתנהלנו במשך דורות רבים הן במשפט והן בחוקי הכלכלה (כמובן שלא ניתן שלא לקחת בחשבון את התיקונים שנעשו בחוק או התזות שנכתבו בכלכלה ומיושמות על מודלים כלכליים כאלה ואחרים) אבל במהות עדיין לא הגענו לשינוי הרצוי האומר כי חובה ליצור התאמה בין המצב הקיים לבין החוק, ההתנהלות, ההתנהלות הציבורית החברתית והמשפטית כאחד.
ולמה אני מכוון:
אין זה סוד שאזרחי העולם חוזים נפילות של מוסדות מבוססים ואנשי עסקים גדולים בעשור האחרון, אני לא מדבר על שנות ה-20 בניו יורק שם הייתה קריסה כלכלית אדירה אך לא הייתה לה בדיוק השפעה כפי שקוראת היום, יותר מזה, במצב של טרום פשיטת רגל של אומות העולם ואפילו המדינה הגדולה בעולם הלוא היא ארצות הברית העומדת בפני פשיטת רגל וכול שנה מגדילה את תקרת החוב הממשלתי שלה כלפי מעלה שמקרה פשיטת רגל לא יקרה, מי אנחנו עסקים מוסדיים, חברות ותאגידים (לא פייסבוק-מיקרוסופט-אפל) אשר התוצאות העסקיות שלנו כול כך גרועים.
הבעיה שחשובה לי לציין כמי שנותן ייעוץ עסקי למספר רב של חברות היא ההבדל בין התאגיד, מנהליו, הדירקטוריון שלו והמנכ"ל המכהן. כול אלה אין להם קשר ישיר עם התוצאות העסקיות של התאגיד ומכאן מגיע הטרוניה, המיקור וחוסר השוויון.
כאשר חברה ציבורית מגייסת כסף בבורסה, מנפיקה אגרות חוב לציבור, מצפים ממנה כולם כי בגלל המינוף הגבוהה שהיא מקבלת אזי הפעילות העסקית שלה צריכה להיות מניבה (ואכן יש תאגידים כאלה בעיקר התאגידים היצרניים אשר המינוף מביא אותם לרווחה כלכלית ולהחזר השקעה או שמירת ערך ההשקעה של המשקיעים שלהם בעיקר הציבור וקרנות הפנסיה והגמל) אולם יש תאגידים אשר המינוף כך נראה נועד לשרת את בעלי המניות ואת מקבלי השכר בתאגיד אשר אין כול פרופורציה בין ההשתכרות שלהם לבין ביצועי התאגיד הרווחים וההפסדים שלו. עדיין לא ברור לי ב"פשטות" מדוע יוצא עובד מדינה המקורב ללשכת ראש הממשלה למנכ"ל תאגיד פרטי מפסיד העומד לערוך תספורת אם מחזיקי אגרות החוב שלו ולהרוויח קרוב ל-6 מיליון ₪ משכורת לשנה. האם אין בזה אבסורד, האם ריבוי הסיפורים והמקרים האלה לא יכולים שלא להניד עפעף בממשל, אצל המחוקק, או יש כאם "שמור לי ואשמור לך". האם באמת בעל העסק הקטן, הבינוני, הגדול, יכול להרגיש נוח שהוא רואה מקרים כאלה השכם והערב, האם חוסר השוויון המדובר לא מתגלה כאן במלוא כיעורו, האם לא הגיע הזמן כי המערכת הציבורית, הנהלת הבורסה, המחוקק, לא יגבילו הגבלות של שכר מנהלים,
כמי שנותן אימון עסקי, למנהלים רבים במשק, אני יכול בבטחה רבה להציב בראש התאגידים האלה אנשים מצוינים שבהחלט יכולים להחליף את הכוכבים שיצאו מהצבא, מהאקדמיה, ממשרדי הממשלה, ומהחברות הממשלתיות ולהעסיק אותם בשליש שכר. ואפילו לקבל החזר יותר גבוהה מבחינת ניהול ועסקים.
אם הממשלה לא תתאים את המציאות הכלכלית וחוסר היכולת של חברות להתפרס ולהפריז בהרפתקאות עסקיות ממומנות מהציבור דרך מנהלי הקרנות החברים של החברים של המנהלים הנפגשים באולמות הנשפים ומחברים הון שלטון לוביסטים בעלי עסקים לדייסה אחת של חוסר שוויון, וצדק עסקה לצערי הדבר יכול לגרום בסופו של יום למחאה חברתית שלא היינו רוצים שהיא תקרה בפרט עכשיו שמבטי עיני העם הם לעבר הממשלה החדשה ומרכיביה כולל ראש הממשלה (שאולי אוהב פינוקים ואחרים) אבל הוא עדיין ראש ממשלה המחובק ע"י ראשי מפלגות צעירות עם יכולת הנעה לשינוי תפיסה.
