מה אתם העסקים הקטנים שונים מהעסקים הגדולים?
מה אתם העסקים הקטנים שונים מהעסקים של הטיקונים הגדולים?
למה לעסקים הקטנים אין אפשרות לעשות תספורות על מנת להציל את העסקים שלהם כמו העסקים הגדולים והטיקונים שיכולים לעשות תספורות ולהמשיך ולחפש להציל את עסקם.
למה קל לשופטים הכלכליים בישראל דוגמת כבוד השופטת אלשיך לאשר הסדרים של תספורות מיליארדים ומצד שני לפרק חברה או עסק בקלות בלתי נסבלת?
מה שונה פשיטת רגל של האחד לפשיטת הרגל של השני?
לכול השאלות הללו יש רק תשובה אחת. "עדיין לא למדו בישראל ליישם את יסודות כלכלת השוק האמיתי"?
עדיין המערכת בישראל מיושנת ופרימיטיבית בדעה הרווחת שעסק שכשל או עסק שעומד בפני סכנה של חדלות פירעון האשמה רובצת כולה על הבעלים או המנהלים של העסק.
עדיין לא למדו במדינת ישראל את המציאות החדשה הנובעת מהיקפי האשראי הגבוהים שניתנו לעסקים מעבר לפרופורציות של צריכתם, כאשר הצריכה כוונה בעסקים גדולים רובה ככולה להשקעות כושלות במיזמי פנים ובעיקר מיזמים בחול.(רק לאחרונה ראינו את שני הטיקונים מר יצחק תשובה ומר נוחי דנקנר מורידים לטמיון שניים וחצי מיליארד בעסקה הכושלת בלאס ווגאס)
עדיין לא הבינו במדינת ישראל שהדרך מחזרת הציק הראשון לעסק ועד להפיכתו לחשבון מוגבל קצר עד קצר מאד ולא מאפשרת לעסק לנסות ולרפא את תחלואיו, או להתמודד עם האווירה העסקית הכללית של תחום עסקיו.
עדיין לא הבינו שלא כמו התספורות של אחד הטיקונים שקרנות הפנסיה והבנקים העמידו לרשותו מיליארדים של שקלים בשביל לרכוש חברת תקשורת אחת, מימנה חברה אחרת של אותו טיקון שבסופה נגמרה בתספורת ראויה תוך שהיא מאפשרת לנהל משא ומתן על מכירת העסק השני שלו באין מפריע ובפומביות מתוקשרת מאין כמוה, ומהצד השני אותו עסק או חברה קטנה ובינונית הנאלצת להתמודד מול הנושים שלה תוך שכול רכושה נלקח ממנה גם ברמה העסקית וגם ברמה האישית ועוד היא הופכת לבשר לתותחים בפני טורפי החברות הנרכשים בנזיד עדשים עם ברכתו של בית המשפט תוך המטרה הסוציאלית הנעלה של שמירת מקומות העבודה. על בעלי העסק או מנהלי החברה שכחו.
יש כמה סנוניות של הבנה בתחום האכיפה ובאכסניות של פושטי הרגל (קרי כונס הנכסים הרשמי) שמקלות על אותם בעלי עסקים שפשיטת הרגל שלהם הייתה בלתי נמנעת כתוצאה מהמציאות העסקית (וזה לא שאני בא כאן להגן על פושטי הרגל באופן גורף, יכול להיות שעשו טעויות כאלה ואחרות עד שהבינו את המציאות הכלכלית וכוחות השוק החדשים בדיוק כמו שלוקח לשלטון ולמוסדות המדינה להבין ולהפנים כי המציאות הכלכלית והעסקית השתנתה) אבל זה עדיין רחוק מהפעולות שצריכות להיעשות בתחום הטרום פשיטת רגל וקריסת העסקים.
כן, אני יודע, יגידו לי, כן עושים. השאלה מה עושים: מפנים לקרנות מימון לעסקים בערבות מדינה (האם הפתרון הוא כספי-האם כסף זה ילך לפיתוח העסק או יכוון ישר למילוי חורי תזרים המזומנים?) הרי ברור שהוא ילך ברובו למילוי החורים בתזרים המזומנים-ואז מה-עוד פעם יעמוד העסק או החברה בפני אותה שוקת שבורה. ההפך, הבעיה הגדולה ביותר להישרדותם של חברות היא דווקא אותם הלוואות שהורסות את העסק, מבטלות את הרווח החשבונאי של העסק, ובסופו של יום הופכים את תזרים המזומנים לשלילי ומסוכן. זה לא פתרון, זה כדור אקמול.
המדיניות של הבנקים, האשראי החוץ בנקאי, כרטיסי האשראי שניתנו בעשור האחרון רק הרסו עסקים בטח הלוואות נוספות לא יעזרו להם.
מדיניות, זו התשובה. כמו שאנו עדים היום לשיפור ולהשקעה בתחום פיקוד העורף הראוי להערכה כך חייבת המדינה לעשות למען התאמת המצב הכלכלי, התחרות העסקית, הקושי בעסקים להתקיים, החוקים הבלתי שיווניים בין מעסיקים לעובדים וכול השאר למען הימנעות קריסתם של עסקים קטנים ובינוניים,
חייבים לשמור על העסק שלכם
התקשרו עם דורון עמית
054-8087706
DORON@doronamit.co.il
