אשראי בנקאי, הלוואות, היכן לוקחים הלוואות, מי נותן הלוואות, מימון,
כ-72% ממתן האשראי בישראל ניתן רק ל-2% מהאוכלוסייה!
משרד מבקר המדינה מצא "נתונים מבהילים"!
מהם הנתונים המבהילים את משרד מבקר המדינה?
הסדרי חוב בין השנים 2008-2011 היו על סך של 21 מיליארד שקל בארבע שנים.
למעשה החוב מורכב מהלוואות ומימון שנתנו הבנקים ללווים הגדולים במשק הישראלי, לא יותר מ-20 לווים גדולים המהווים 2% מסך ההלוואות הניתנות במשק הישראלי ע"י הבנקים.
האמת, שאסור לשכוח כי גם לפני שנים רבות את הבנקים אהבו מאד, עד מאד מאד את התעשייה הקיבוצית ואת הקיבוצים אשר להם חילקו אשראי מנופח (עוד טרם נולדו הטיקונים הגדולים) גם כאן נאלצו הבנקים לספוג קיצוצים ותספורות בהיקפי החוב הדמיוניים שהיו שייכים לתקופה ההיא.
היום נאלצים הבנקים לאכול את פרי באיושם, ושוב לספוג הסדרי חוב, תספורות, על אשראי שהעניקו ל"מטאורים" העולים של עולם העסקים אלה שהחליפו את התעשייה הקיבוצית ובכספי ציבור רכשו חברות ענק (כמו אי די בי) שנרכשה ממשפחת רקנטי העשירה (ולא בכספי מימון או כספים פרי הלוואות ותספורות) והתרסקו איתם, ולא משנה מה הסיבה, מצב כלכלי, מצב שוק עולמי,
מדוע הבנקים סיכנו את כספי הציבור אז וגם היום, ולכך יכולות להיות הרבה סיבות, לגבי ה-אז ניתן לפרוט זאת לשני סיבות שלמעשה הם מתקיימות גם היום בתספורות הנוכחיות. "קשרים" "הון שלטון" "רצון לעשות רווחים גדולים" ואכן הבנקים מראים רווחים אסטרונומיים בדוחות הכספיים שלהם, רק מה שהכספים שניתנו בריכוזיות כול כך גבוה לסקטור מסוים או למספר לווים קטן ביחס לאוכלוסייה הכללית היוו ומהווים סכנה לעמידתם של הבנקים למרות הרזרבות העצומות שהם סוחבים כתוצאה מרווחים שהם עשו מאותם טיקונים אשר בעבר עמדו בהחזר ההלוואות ושילמו את הריביות אשר הסיכון היה גלום בתוכם.
למעשה הבנקים לא כול כך מתרגשים מהתספורות שהם עושים ללקוחות בטענה כי זה "אינטרס הבנק" ויכול להיות שבמצב שנוצר זה הרע במיעוטו, אך מי שבסופו משלם את הכספים הם הציבור אשר מצד אחד מושקע בבנק ומצד שני המדינה ממנה מקבל האזרח את השירותים כאזרח ניזוקה מאי תשלום מס כתוצאה מקיזוז החוב של הטיקונים לבנקים.
בכול מקרה הציבור נפגע, והחתולים שאותם שמו לשמור על החלב הם אלה שהיו או שיהיו בהנהלות החברות הגדולות או הבנקים במדינת ישראל, למרות תקופת הצינון.
כמי שנותן ייעוץ עסקי, אני חייב לומר כי ההתנהלות הזאת של האסכולה הגבוהה במדינת ישראל מזכירה חונטות ורפובליקות בננות בדרום אמריקה, רק שכאן זה יותר אלגנטי, עטוף ברגולציה מתפשרת, ובחברי כנסת וממשלה שמעדיפים את השתיקה למען לא יפגע מעמדם ע"י הכוחניות של המוסדות הפיננסים הגדולים במדינה.
